הדבר החשוב שלא מדברים עליו בפרשת הקונדנסט של עידן עופר ויצחק תשובה

לאחרונה דווח על העסקה למכירת הקונדנסט ממאגר לוויתן שנרקמת בין עידן עופר ויצחק תשובה

זה קורה לאחר שלפני כשנה עידן עופר הודיע שהוא כלל לא מעוניין בקונדנסט מלוויתן.
ובכל זאת משרד האנרגיה התעקשו שהוא חייב לקבל את כולו, והמשיכו להכין תשתית להזרמת כל הקונדנסט מלוויתן ישירות לבתי הזיקוק בחיפה.
והנה עכשיו, נרקמת לפתע עסקה לרכישת כל הקונדנסט מלוויתן, במחיר זול יותר ממה שהציעו לפני שנה, והיישר מהצינור לבתי הזיקוק חיפה.

מה קרה פה בעצם?

הקונדנסט הוא סוג של בנזין קל, ומחירו דומה למחיר חבית נפט.
הוא מהווה חלק מהגז הגולמי. בתהליך הזיקוק מופרד הגז מהקונדנסט.

אין אפשרות להפיק גז בלי להפריד ממנו את הקונדנסט

ובמקביל – יש צורך למכור את הקונדנסט בכדי שאפשר יהיה להמשיך להפיק את הגז. כלומר, הפסקת הזרמת הקונדנסט היא גם הפסקת הזרמת גז.

אסדה צפה היתה מאפשרת מכירת הקונדנסט למגוון לקוחות

בעולם נהוג להשתמש באסדות צפות להפקת גז ישירות מעל המאגר, לאחסן בתוכן את הקונדנסט ולמכור אותו לאניות.

ההחלטה לקרב את אסדת לוויתן לחוף בעצם יצרה הכרח למכור את כל הקונדנסט לעידן עופר

את אסדת לוויתן החליטו משום מה במשרד האנרגיה  למקם הרחק מהמאגר וקרוב מאוד לחוף, ולכן, בגלל הסכנה הרבה הכרוכה במיקום זה, לא תהיה עליה מערכת אחסון לקונדנסט.
כלומר, התכנון הזה בעצם מחייב הזרמת הקונדנסט בצנרת אל החוף, והמתכננים איפשרו בעצם רק את האפשרות היחידה והיא – למכור את הקונדנסט כולו לעידן עופר – בתי הזיקוק חיפה.

במשרד האנרגיה היו צריכים לדעת את זה, וברי שגם עידן עופר היה מודע לכך שבמצב זה, קלפי המיקוח כולם בידיו

מצב עניינים כזה לא מאפשר בעצם ממש מיקוח, כי אין שום מתחרים אחרים – העיסקה כולה בידיו של עידן עופר, כאשר משרד האנרגיה לא מאפשר בעצם שום פתרון אחר.
אפשר להניח שבתי הזיקוק השיגו מחיר מאוד טוב עבור הקונדנסט השבוי בידיהם, וייתכן גם שמשרד האנרגיה נתן בנוסף איזה שהוא סיבסוד (על חשבון משלם המיסים).

צנרת הולכת הקונדנסט מסכנת אזורי מגן של קידוחי מי שתיה

צנרת ההולכה של הקונדנסט הרעיל, שמשרד האנרגיה טוען שהושלמה – עוברת באזורי מגן של קידוחי מי שתיה – בניגוד לתקנות, באופן שגם למשרד הבריאות אין סמכות להתיר חריגה מסוכנת כזו.

אבל נראה שהאינטרסים של תאגידים עיסקיים המפיקים ומזקקים גז חשובים יותר למשרדי הממשלה מהאינטרס הציבורי!

למאמר המלא של אמנון פורטוגלי, חוקר במכון חזן – לחצו כאן