יובל שטייניץ: "הלובי של חברות האנרגיה כל כך חזק שאין לך סיכוי נגדן"

את הדברים הבאים, צריך לקרוא מספר פעמים כדי להצליח ולעכל את חומרתם.
בגילוי לב מרשים, חושף שר בכיר בישראל כיצד מפעילות חברות האנרגיה לחצים ואיומים על שרים, חברי כנסת וראש הממשלה עצמו, כל זאת, על מנת לקדם את האינטרסים הפרטיים שלהן על חשבון הציבור.
"חששתי שבאמת יחסלו אותי" מעיד שטייניץ ומתאר מסכת איומים שנדמית כאילו לקוחה מתוך סרט מאפיה אפל במיוחד. עדותו של שטייניץ – שעד היום לא זכתה לשום בדיקה משטרתית – שופכת אור עגום במיוחד על הדרך שבה מתקבלות החלטות במדינת ישראל ועל אופן ההתנהלות של העומדים בראשה.

זהירות: סכנה ציבורית!

"נפגש איתי יועץ אסטרטגי בכיר מאד שלא אנקוב בשמו ואמר לי, שמע, באתי להציל אותך. כדאי שתמהר להגיע לפשרה, אחרת תתרסק. יפעילו נגדך ועדות חקירה, יחפשו דברים אפלים מעברך, יבדקו אם עשנת חשיש פעם, בגדת באשתך או, אולי הרחבת מרפסת בלי רישיון. אם לא ימצאו אצלך משהו, יחפשו במשפחה המורחבת וזה יהיה סוף הקריירה שלך כשר אוצר".
המשפט הזה לא לקוח מרפובליקת בננות נכשלת, גם לא מתוך סרט מאפייה בדיוני, הוא נאמר כאן בישראל על ידי שר בכיר בממשלת ישראל.
הדובר הוא לא אחר מאשר השר יובל שטייניץ, אשר בראיון עם שלי מקובר-בליקוב לאתר nrg, חושף את מסכת האיומים והלחצים אשר הופעלו כנגדו בתקופה שכיהן כשר האוצר בממשלת ישראל כאשר קידם את ועדת ששינסקי למיסוי תגמולי הגז (יובל שטייניץ חושף: "חששתי שיחסלו אותי", שרי מקובר-בליקוב, nrg, 5.4.13).

שטייניץ: "אני מודה שדי פחדתי"

את הדברים שעולים בכתבה צריך לקרוא מספר פעמים כדי להבין ולעכל.

מסכת האיומים והלחצים עליהם מעיד שטייניץ צריכים להדיר שינה מכל אזרח במדינה ובמיוחד מרשויות החוק. בגילוי לב מרשים חושף השר עד כמה היה נתון ללחצים מאסיביים, עד לרמה שחש איום אמיתי על חייו: "זה היה הקרב הקשה בחיי" הוא מודה "בפעם הראשונה במאבק חששתי שבאמת יחסלו אותי [..] הלובי של חברות האנרגיה כל כך חזק, שאין לך סיכוי מולן".
במהלך הראיון מספר שטייניץ על הלחץ הבלתי נסבל שהגיע אליו גם מכיוון ממשלת ארצות הברית והלוביסטים החזקים ששכרו ברוני הגז בכסף רב: "הרגע השני המפחיד היה כשהתחילו הלחצים מהבית הלבן. חברות האנרגיה שכרו לוביסטים אמריקאים, כולל הנשיא לשעבר, ביל קלינטון, ששלח מכתבים וניהל שיחות כדי לפרק את ועדת ששינסקי ולעצור את חוק המיסוי. חברי קונגרס אמריקאים ביקשו ממני הבהרות. התחילה תחושה של לחץ כאילו אנחנו עושים משהו לא תקין ביחסי המסחר בין שתי המדינות".

כך עובדת השיטה

לא צריך להיות פרשן פוליטי בכיר כדי להבין כיצד עובדת המערכת הפוליטית הישראלית. בעלי אינטרסים שונים, לרוב בעלי הון, מפעילים לחצים על נבחרי הציבור כדרך קבע, על מנת שהאחרונים יקדמו את האג'נדה הפרטית של אותם בעלי הון, על חשבון האינטרס הציבורי.
לעיתים מדובר בטובות הנאה או, הבטחה למשרה נחשקת ומתגמלת בהמשך הדרך. אך, דבריו של שטייניץ וחשיפת האיומים והלחצים להם היה נתון, היו אמורים להדליק את כל הנורות האדומות של כל מוסדות השלטון ואכיפת החוק במדינה. אולם, באורח פלא, גם לאחר חשיפת הדברים, שום חקירה משטרתית לא נפתחה בעניין ושום ועדת חקירה פרלמנטרית לא הוקמה. יתכן ששטייניץ עצמו בחר שלא להגיש שום תלונה במשטרה, ונשאלת השאלה מדוע? כיצד יתכן שלאחר מסכת איומים כזאת, בחר נציג ציבור בכיר לשפוך את ליבו בעיתון אך, לא בפני גורמי החוק?

לחצים כבדים על ראש הממשלה

אולי התשובה טמונה בתמונה העגומה, אותה מתאר שטייניץ בכתבה, על הכוח העצום שמפעילות חברות הגז כלפי נציגי הציבור

בכנסת ובממשלה ואפילו, על ראש הממשלה עצמו. לדבריו, "הופעלו עליו [על נתניהו] לחצים מאד כבדים. אפילו שר האנרגיה שלו [עוזי לנדאו] ביקש שנוותר למחזיקי ניירות הערך בחברות הקידוח". ובכנסת: "בחודשים הראשונים הקמפיין של חברות האנרגיה היה כל כך מאסיבי שהכנסת […] קיבלה החלטה שקראה לי לפרק את הוועדה ולסגת מהצעת החוק. הזמינו את יצחק תשובה, שמעו אותו, השתכנעו שהוא צודק והצביעו נגדי".

לאור האיומים, אותם מתאר שטייניץ, מעניין לדעת באילו הסברים מדעיים השתמש מר יצחק תשובה, אחד השותפים הבכירים במאגרי הגז, על מנת לשכנע את חברי הכנסת להצטרף ללחץ המאסיבי לפרוק הועדה. לא נותר לנו אלא לתהות האם הוצבו, לפחות בפני חלק מהם, הצעות שאי אפשר לסרב להן?

שטייניץ: האם אנחנו דמוקרטיה איתנה?

את החלק הזה של הראיון מסכם שטייניץ במשפט שנשמע כאילו נלקח מערב הסברה של ארגונים חברתיים: "האם אנחנו נכנעים לארבע חברות גדולות שמסוגלות להפעיל לחץ עצום ומגייסות לובי חזק, גם בארצות הברית, או שאנחנו דמוקרטיה מספיק איתנה כדי לעמוד על שלנו?".
שאלה מצוינת, כבוד השר.

ועדת ששינסקי הוקמה בשנת 2010 בראשתו של הפרופ' איתן ששינסקי. תחת ביקורת ציבורית נוקבת הגישה הועדה את המלצותיה לממשלה וזאת עגנה אותן ב"חוק הנפט" בראשית שנת 2011.
ב-2013 לאחר מערכת הבחירות לכנסת ה-19, עזב שטייניץ את משרד האוצר והתמנה לתפקיד השר לעניינים בין לאומיים, משרד זניח, במיוחד ביחס לתפקידו הקודם כשר האוצר (אליו מונה יאיר לפיד במקומו של שטייניץ). ב-2015 התמנה שטייניץ לשר האנרגיה, המשרד האחראי באופן ישיר על ניהול משק הגז בישראל.
האם מי שנלחם בעוז כנגד ברוני הגז ושם את חייו מנגד, ימשיך לעמוד על שלו ולשמור על שלנו? ימים יגידו.

2017: גברותי ורבותי, מהפך!

קפיצה קדימה בזמן: שנת 2017. עם חשיפת הסכנות והנתונים על רמת פליטת המזהמים הבלתי נתפסת של אסדת תמר – נתונים אותם פרסמה נובל אנרג'י עצמה – מתחיל להתעורר המאבק האזרחי הקורא להרחיק את אסדת הגז לוויתן לעומק הים, מעל פי הבאר, במקום במרחק 10 ק"מ בלבד מהחוף.
4 חברות גז שותפות במאגר לוויתן: נובל אנרג'י המפעילה גם את מאגר תמר; שותפות רציו; דלק קידוחים ואבנר קידוחי נפט. שתי האחרונות בבעלות ישירה ועקיפה של קבוצת דלק, בבעלותו של יצחק תשובה.
אל מול המאבק האזרחי שצובר תאוצה, מגיבות השותפות במאגר בקמפיין עתיר משאבים ואגרסיבי במיוחד. לדברי ראשי המאבק, הם נחשפים למסכת איומים המופנית כלפיהם, לכאורה, ולפחות פעם אחת אף הוגשה תלונה במשטרה.
אלא, שאל השותפות במאגר, מצטרף שחקן נוסף אשר נעמד כחומת מגן מול האזרחים. זהו לא אחר מאשר משרד האנרגיה והעומד בראשו – השר יובל שטייניץ.

מיד עם תחילת המאבק, מקצה משרדו של שטייניץ, סכום לא נתפס בסך 7 מיליון ש"ח מתקציב המשרד (תקציב ציבורי, אגב) לטובת קמפיין המיועד כולו להאבק במחאה האזרחית. במקביל, מפעיל המשרד את כל כובד משקלו להקמת אסדת לוויתן בקרבת החוף, תוך התעלמות מוחלטת מדרישות לגיטימיות לטובת הציבור, כמו בדיקה עצמאית ממשלתית של רמת הפליטות מאסדת תמר ודרישה להציג את נתוני הפליטות המוערכות מאסדת לוויתן, חשיפת סקר הסיכונים מצנרת הקונדנסט הימית, דרישה לקיומן של תכניות חירום לטיפול בתקלות ועוד.
הפעם שטייניץ לא לבד, לצדו עומדים שרים נוספים המצודדים בחברות הגז, גם כאלו אשר תפקידם הוא להיות שומרי הסף של בריאות הציבור ואיכות הסביבה, כמו השר להגנת הסביבה, זאב אלקין.
האם שטייניץ, אלקין וחבריהם מונעים אך ורק משיקולים עניינים לטובת הציבור? יש לנו השערה.

למקרה ששכחתם: תפקידכם הוא לשרת את הציבור!

קשה שלא להרים גבה לנוכח המאמצים הרבים והמשאבים הגדולים שמשקיעים שר האנרגיה, ונציגי ציבור נוספים, לאורך כל המאבק הנוכחי כנגד הציבור עצמו. נדמה שהשר שטייניץ, שרק לפני כמה שנים הצהיר שאסור לנו "להכנע לארבע חברות גדולות שמסוגלות להפעיל לחץ עצום", שספג מסכת איומים עד כדי חשש לחייו, עושה כעת כל שביכולתו, באמצעות המשרד שברשותו, לשרת ולקדם את האינטרסים של אותן חברות הגז בדיוק.

האם יתכן שהשר שטייניץ נכנע בסופו של דבר ללחץ המאסיבי שהופעל – ואולי עדיין מפועל – נגדו?
האם הבין שמדינת ישראל אינה דמוקרטיה איתנה כפי שחשב בעבר?
ועם כל הלחץ שהופעל עליו מדוע בכלל בחר לעמוד בראש משרד האנרגיה, הכי קרוב שאפשר לאותם גורמים שלא מזמן גרמו לו לחשוש לחייו? לכאורה.
חובבי הקונספירציות שבנינו עלולים לחשוב שאולי מישהו הכתיב לראש הממשלה את מינויו של שטייניץ לראשות משרד האנרגיה. מישהו שרצה שם שר נוח, אחד שחושש לחייו.

אין לנו תשובות ודאיות. אך, לאחר קריאת דבריו החמורים של שטייניץ ואוזלת ידם של גורמי אכיפת החוק בטיפול בפרשה החמורה הזאת, כן יש לנו הרבה מאד חששות לגבי האופן שבו מתנהלת מדינת ישראל מול ברוני הגז והדאגה לאינטרס הציבורי, בריאותו ובטחונו.

כל שנותר לנו הוא לפנות לכבוד השר ולומר לו וליתר השרים שאמורים לייצג אותנו:

אנחנו, אזרחי מדינת ישראל, לא מפחדים מאף אחד!
אנחנו נעמוד על שלנו ונלחם על זכותנו לחיות במדינה דמוקרטית איתנה אשר אינה נכנעת לשום לחץ ואינה מוכרת את הבריאות של אזרחיה תמורת שום הון שבעולם. אתם, נבחרי הציבור, תפקידכם לשרת אותנו.

אם נכנעתם ללחץ ואיומים של ברוני הגז, תהיו מספיק אמיצים להשיב מלחמה או, לכו הביתה!

(למען הסר ספק, עד שלא יוכח אחרת, עומדת לשר וליתר נציגי הציבור, חפותם המלאה. יש לציין כי עד כה, ככל הידוע לנו, עדיין לא הוגשה שום תלונה כלפי שותפויות הגז או העומדים בראשן בגין איומים, או סחיטה, מצד ממשלת ישראל או מי מנציגיה).

מזומנים לקרוא גם על רשת הקשרים ההדוקים של שטייניץ עם המעורבים בפרשת הצוללות ובפרשת גז