אתמול (15.6) גזרתי על עצמי תענית פייסבוק, ולכן לא כתבתי, אבל אז באו הפרסומים על דו"ח מקינזי, אחרי כל השיח סביב קריסת הלבניה ביום שישי, והרבה שאלות, ולכן חשבתי שחשוב להציג את התמונה הרחבה, כפי שאני רואה אותה וכפי שכתבתי כאן לא פעם.
אפשר שכלכלה וסביבה ילכו יחד
נתחיל בעובדות הפשוטות, דו"ח מקינזי וגם תוכנית עמק החדשנות של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) הם בראש ובראשונה מסמכים כלכליים ולא סביבתיים. נכון, אם כלכלה וסביבה ילכו יחד אז כולנו נרוויח, ומה איכפת לנו מה המוטיבציה כל עוד לא יהיה זיהום, אבל חשוב להבין שכוחות השוק הם הזרז והמרכז.
על דו"ח מקינזי
לגבי דו"ח מקינזי, אז הדו"ח הוא כאמור דו"ח כלכלי, אבל לא מלא, כלומר הוא לא לוקח בחשבון את כל העלויות והתועלות – למשל את הפחתת התחלואה והתמותה מזיהום אוויר שמתורגמת לכסף.
הדו"ח גם לא ממליץ על חלופה זו או אחרת, אבל החישוב הכלכלי בו מראה שכדאי לפנות את הקרקע במתחם בז"ן במפרץ חיפה ולהסב אותה מתעשייה למגורים, וש"לא שווה" להעתיק את בית הזיקוק לנגב.
באופן כללי הדו"ח מתבסס על הערכה שצריכת הדלקים תלך ותרד עם המעבר לגז טבעי לייצור חשמל ולהנעת תחבורה חשמלית, ושהנדל"ן למגורים לאחר ניקוי הקרקע יניב פי כמה, עד כדי כך שהמדינה אפילו תיקח על עצמה את עלות הניקוי ולא תשית אותה על החברה (ולא נכנס עכשיו לויכוח על זה), וגם תפצה את החברה על הפינוי (ולהזכירכם החברה לישראל כבר מזמן חיפשה קונה, כך שאולי זה בכלל מתאים לה).
על עדיפות התיכנון מראש הבחינה והבחירה
יתרה מכך, חשוב לזכור שמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה גיא סמט, פנה למשרד ראש הממשלה וכתב-
"המשרד תומך בפינוי יזום של המתחם הפטרוכימי והכימי במפרץ באופן הדרגתי ובפיקוח הדוק על אופן הפינוי". ואף הזהיר שהימנעות מהחלטה "תגרום לתעשייה "לגווע" מאליה (כתוצאה מהירידה ברווחיות והביקוש לתזקיקי נפט) ותוביל לפגיעה בסביבה עקב הידרדרות הדרגתית בתשתיות".
נכון, יש עוד שאלות, כמו לגבי מקומות תעסוקה חלופיים – אבל תסכימו איתי שעדיף לסגור עם תוכנית מראש וחלופות ולא שהמפעל ייסגר בעצמו.
לגבי הרחבת נמל הדלקים בחיפה – בכל זאת נצטרך לייבא תזקיקים, או בנוגע הליכי תכנון ובנייה להרחבת מתחם בז"ן או להקמת תחנת כוח מונעת גז במתחם. ויש את סוגיית הקרקע, כלומר מה כמות ומהות הזיהום, והאם אפשר לנקות אותה ותוך כעשור לשווק למגורים – ופה עדיין נותרו שאלות.
אבל אני רוצה רגע להתייחס לעוד חלופה, שהיא לא אפס או אחת, כלומר סגירת בית הזיקוק אבל לא סגירה של כל המפעלים הפטרוכימיים.
ומדוע? למשל מפני שתעשיית הפלסטיקה בישראל די מפותחת והיא צריכה חומר גלם. לכן, אם נניח שכל התעשייה במתחם בז"ן במפרץ חיפה תסגר, אז מה יהיה על תעשיות אלה? ואם יש חשיבות לתעשיות הללו ויש להן הצדקה, אז איפה יש להקים את החלופה?
בתוך כל ההצהרות שליוו את קריסת הלבניה ביום שישי האחרון, בין השרה להגנת הסביבה, חה"כ גילה גמליאל, שחזרה על מה שאמרה כבר לפני כן, שבז"ן צריכה להיסגר, וזה אפילו "סגור" עם ראש הממשלה, ויו"ר ועדת הכספים, חה"כ משה גפני, שאמר ש"תם העידן של זיהום המפרץ ויש להעביר את המפעלים המזהמים למקום אחר שלא יפגע בתושבים", הופיע גם ציוץ בטוויטר של בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, שיש אומרים שיש לו מהלך או שניים בבלפור, על פיו: "אחלה הזדמנות להזכיר שצריך להעיף את כל המפעלים המזהמים האלה, באמצע מטרופולין של מיליון איש, יעד ברור לטילי חיזבאללה, לאמצע המדבר בנגב רחוק מכל ישוב".
על תעשיה ותהליכים שקופים המאפשרים בחינה
נכון, צריך תעשייה כימית בארץ, לא הכל זה הייטק, ובנגב יש אזורי תעשייה כימית מרוחקים יותר מיושבים, אבל, וזה אבל גדול, צריך לבחון מה צריך, איפה ואיך, ובעיקר צריך לעשות תהליכים שקופים.
דוגמא לאיך נקבעים דברים
והנה דוגמא קטנה שממחישה איך הדברים קורים באמת: אתמול התפרסמה בברנז'ה (אתר החדשות של באר שבע והנגב), ידיעה על הקמת מתקן לייצור אמוניה באזור התעשייה במישור רותם בנגב.
נתחיל ברציונל. במדינת ישראל ובעיקר בנגב יש פוספט, שהוא מקור לזרחן, אשלג ובו אשלגן וגז טבעי שהוא מקור למימן המשמש לייצור אמוניה, שהיא מקור לחנקן, ושלושת המרכיבים הללו הם המרכיבים החיוניים בדשן. לכן, נכון ואפילו טבעי לבסס בישראל תעשיית דשנים, גם אם מרביתם מיוצאים לחו"ל.
רוב הדשנים בישראל מיוצרים במפעל חיפה כימיקלים ובמפעל דשנים של כי"ל, ועד לפני כמה שנים חיפה כימיקלים ייבאו את האמוניה ואחסנו אותה במכל המפורסם במפרץ חיפה, המכל שנסגר לאחר מאבק ארוך ואיתו גם נסגר המפעל הצפוני. מאז, בינתיים, האמוניה מיובאת באיזוטנקים (מכלים קטנים), ובמקביל החלה המדינה לקדם הקמה של מפעל ליצור אמוניה בסמוך למפעל חיפה כימיקלים דרום, בנגב.
עד כאן הכל הגיוני, ייצור דשנים בנגב, מרוחק מאזור מיושב, והקמת מפעל לייצור אמוניה מגז טבעי בסמוך, לרבות יצירת מקומות תעסוקה, תשלום מיסים וכד'. יחד עם זאת, אסור לשכוח שיש פה גם ויכוח ארוך שנים סביב כריית פוספט בשדה בריר ליד ערד, וגם שאלות על הזיכיון של כי"ל להפקת אשלג מים המלח. אבל מי שקורא את הידיעה ולא רק את הכותרת, ומגיע עד סופה, מוצא את המשפט הבא: "בנוסף ייצר המפעל גזים לתעשייה (כגון מימן ופחמן דו חמצני)". או קיי, אם יש גז טבעי ומפיקים ממנו מימן, בתהליך שנקרא רפורמציה-רטובה או יבשה, אז ניתן להפיק ולמכור גם מימן וגזים נוספים. אבל אז מסתבר ממש בסוף הידיעה כי "בעתיד יוקם בסמוך על ידי אותם יזמים גם מתקן ניזול ואיחסון לגז טבעי (LNG) ומפעל לייצור חומרי גלם לתעשייה הפטרוכימיים וכו'.
ובכן, זה כבר משהו רחב ומורכב יותר, כי חומרי גלם לתעשייה הפטרוכימית הם כבר חומרים אורגאניים, חלקם נדיפים ורובם רעילים, ואולי נכון לייצר אותם כאן כשיש לנו גז טבעי, ואולי לא, ואולי בכלל נכון יותר לייצר אותם באזור התעשייה בנאות חובב, שכבר יש בו תעשייה פטרוכימית, כי במישור רותם אין תעשייה כזו. מה שבטוח, כדאי לזכור שמדובר בחומרים דומים לאלה שמייצרים בתעשייה הפטרוכימית במפעלי התעשייה במפרץ חיפה, אותם המפעלים שמבקשים לסגור. ובנוסף צריך לזכור שיש תוכנית חדשה של רמ"י להקים אזור תעשייה כימי גם באורון שברמת נגב, ושיש לשנע את החומרים השונים והמסוכנים ברכבות או במכליות כביש.