מאז שהשרה להגנת הסביבה החדשה, גילה גמליאל, נכנסה למשרד, היא לא מפסיקה להזכיר את משבר האקלים בכל הזדמנות ועל כל במה. כבר עם ההודעה על מינויה לתפקיד היא צייצה: "עלינו לקדם תהליכים שיובילו לשגשוג ואיכות חיים טובה יותר. משבר האקלים הוא אחד הנושאים החשובים ביותר לאנושות, ועלינו לשים אותו בראש סדר העדיפויות".
השבוע היא הצהירה כי בקרוב יגיש המשרד שבאחריותה "תוכנית ליציאה ממשבר הקורונה באמצעות השקעות סביבתיות", אם תרצו תוכנית לצמיחה ירוקה, או "גרין ניו דיל" מקומי. ובהתייחסות להרס המאסיבי של השונית באילת, שנגרם עם הסופה הגדולה שפקדה את העיר לפני בוא הקורונה, אמרה השרה שהנחתה את המשרד לפעול לשיקום מהיר של המקום, ולא שכחה להוסיף שהגורם לסופה הוא משבר האקלים.
אפשר להיות ציניים, לבקר את השרה על תפקודה במשרד הקודם, או ללגלג שהיא רק "רוכבת על הגל" או מדקלמת דף מסרים, ומנסה למצוא חן בעייני פעילי וארגוני הסביבה. אבל מתי לאחרונה שמעתם שר או שרה במדינת ישראל מזכירים את משבר האקלים, אומרים משהו על משבר האקלים, שלא נאמר מעלים אותו על דל שפתם? מתי משבר האקלים קיבל יחסי ציבור כאלה?
כמובן שכגודל ההצהרות גודל הציפיות, ואנחנו שגם למודי אכזבות הרי נעמוד בפינה ונחכה, לראות אם ההלכה תהפוך למעשה. אבל לפני שאנחנו משחיזים את הסכינים ומצקצקים, אולי כדאי לתת לשרה רוח גבית, כי אחרי הכול יש לה את כל ההזדמנויות ואפילו הרבה אפשרויות לפעול ולשנות. ולא מדובר רק בחשיפה של נושא משבר האקלים לציבור הרחב, אלא גם בשינוי התפיסה, המדיניות והפעילות של משרדי הממשלה השונים בנושא.
עכשיו חייבים לחבר ולגבות את ההצהרות במעשים. וכיוון שמשבר האקלים כבר כאן ועכשיו, וחלון ההזדמנויות צר מאוד, אין לשרה אפילו מאה ימים של חסד. מדינת ישראל חייבת להצטרף למאמץ הבינלאומי למאבק בהתחממות הגלובלית, ובד בבד להתכונן לשינויי האקלים המקומיים. לשם כך יש לעבור משלב של הכרה במשבר האקלימי לשלב של פעולה, והמשרד להגנת הסביבה הוא הרי הגוף הלאומי שמוביל את הנושא, הן בהקשר של הפחתת פליטות גזי החממה והן בתחום של הערכות לשינויי האקלים.
מה עושים, וכיצד מחברים בין צמיחה ירוקה והתמודדות עם משבר האקלים? בראש ובראשונה מקדמים אנרגיות מתחדשות, ובהתאם למחקר שערך המשרד ניתן לייצר עד 43% מהחשמל בישראל על ידי הצבת פאנלים סולארים על גגות וקירות מבונים, כבר בשנת 2030. לצד אלה צריך להשקיע במחקר ופיתוח בתחום האגירה, ולקדם מס פחמן. פעולות אלה יובילו לא רק להפחתת פליטות גזי חממה, אלא גם להפחתה בזיהום האוויר בתחלואה ובתמותה, ואפילו לגידול במקומות תעסוקה
אתגר נוסף, ובטח נוכח ימי הקורונה, הוא להמשיך ולקדם את התחבורה הציבורית בישראל ואת הרכיבה על אופניים וההליכה הרגלית בערים. השקעה בכל אלה יניבו הפחתה בפליטות גזי חממה ובפליטות מזהמי אוויר, לצד חיסכון בזמן יקר, וזמן הוא הרי כסף. מגזר נוסף שאחראי ללא מעט פליטות גזי חממה הוא מגזר החקלאות, ובעיקר משק החי למזון. בהקשר זה, יש לקדם הסברה בנוגע להפחתת צריכת מזון מהחי, אך גם הפחתה של בזבוז מזון, ובכך להוביל לחסכון במשאבים ובעלויות הטיפול בפסולת.
השרב האחרון והחורף האחרון, על הגשמים הכבדים וההצפות שהביא עימו, מדליקים נורה אדומה לכולנו, ומחייבים אותנו להיערכות לשינויי האקלים. המשרד להגנת הסביבה היה זה שקידם ותכלל תוכנית לאומית בתחום, תוכנית שאושרה כבר בשנת 2018 על ידי הממשלה, ועכשיו נשאר לשרה השלב האחרון, והוא לפעול ליישומה. בהקשר זה חשוב גם לשקם ולקדם את הטבע העירוני, מנטיעת עצים במרחב הציבורי, דרך הקמת גגות וקירות ירוקים ועד השקעה בתשתיות טבעיות לחלחול ותיעול של מים. כל אלה יובילו להצללה במרחב הציבורי והפחתת החום בקיץ, לטיהור אוויר טבעי, להפחתת רעש ולחיזוק הקרקע, וגם להטמעת גזי חממה.
סוגיה גדולה נוספת שעומדות לפתחה של השרה היא: האם לקדם חוק אקלים או לא, והאם להכריז על מצב חירום אקלימי או לא? משמעם של חוק אקלים הוא מצב חירום אקלימי הוא יישום של שורה של צעדים קונקרטיים, בתכנון ובבנייה, בתעשייה ובחקלאות, במגזר האנרגיה ובתחבורה, בצמיחה ובצריכה, שיובילו להאטת קצב ההתחממות הגלובלית. כמובן שצעדים אלה חייבים להיות מגובים בתקציב מתאים ובלוח זמנים מוגדר.
ההצהרות של השרה להגנת הסביבה בנושא משבר האקלים מעודדות מאוד ומציבות רף גבוה של ציפיות. חשוב לזכור שהאתגרים המקומיים והגלובליים שמציב המשבר הם גם הזדמנויות, ואם השרה גמליאל תדע לנצל אותן, היא יכולה לקנות את עולמה ולשנות את עולמנו.