שומרי הבית
מחקר מדעי בלתי תלוי שבחן את הערכות נובל אנרג'י לפליטות המזהמים הצפויות מאסדת לוויתן, מצא שנובל אנרג'י – מפעילת האסדה, סיפקה "הערכת חסר גסה" של כמות פליטות החומרים המזהמים לאוויר בקרבת החוף הישראלי.
להערכת החוקרים, הפליטות בפועל יהיו גבוהות בהרבה מהפליטות עליהן מצהירה נובל אנרג'י.
המחקר תומך בדרישת התושבים וארגונים ירוקים להרחיק את אסדת לוויתן מהחוף, ולמקמה מעל המאגר, במרחק 120 ק"מ מהחוף.
המחקר שפורסם בכתב העת היוקרתי בכתב העת היוקרתי "Environmental Impact Assessment Review" נערך ע"י החוקרים: דויד ברודאי מהפקולטה להנדסה בטכניון, אורי דיין מהמחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית, עינת אהרונוב מהמכון למדעי כדור הארץ בעברית, הפיזיקאי מייק אדל והמידען דרור לאופר, שניהם קשורים לעמותת "שומרי הבית".
בבדיקת יותר מ- 40 אסדות להפקת נפט וגז בעולם לא נמצאה אף אסדה שמפיקה גז בכמות דומה ללוויתן עם פליטות מזהמים בשיעור שנובל אנרג'י העריכה
לפי המחקר, "בבדיקה של יותר מ-40 אסדות להפקת נפט וגז בעולם, לא נמצאה שום אסדה שמפיקה לפחות 10 מיליארד מטרים מעוקבים שווי ערך נפט של גז טבעי בשנה ושהפליטות שלה מסתכמות בפחות מ-600 טונות, כפי שהוערך לגבי אסדת לווייתן" ("שווה ערך נפט" היא יחידת מידה לאומדן נפט, גז או שילוב של השניים). לצורך השוואה, לווייתן אמורה להפיק 12 מיליארד מטרים מעוקבים שווי ערך נפט בשנה, ולהגדיל בהדרגה את תפוקתה עד ל-20 מיליארד מטרים מעוקבים בשנה.
החוקרים מצאו שהמודלים עליהם התבססה נובל אנרג'י בהערכותיה, הם מודלים פשטניים ולא מקצועיים.
המחקר סקר גם את הערכות החסר הגסות של נובל אנרג'י בנוגע לאסדת תמר, שהפכה להיות המפעל המזהם ביותר בישראל.
לקריאת סקירת המאמר המדעי שפירסם מגזין "זמן ישראל", הכנסו לקישור זה.
לקריאת המאמר המדעי המלא, בקישור זה
המחקר החדש מצטרף גם הוא לעמדת דו"ח המומחה שהפיקה חברת רמבול בנושא זה.
להלן תגובת ד"ר סיניה נתניהו, המדענית הראשית לשעבר של המשרד לאיכות הסביבה, שמשרתה לא אוישה מאז שהתפטרה באוגוסט 2018:
יוני שלום,
קראתי את המאמר המדעי שפרסמו ברודאי וחוברי בנוגע להערכת הפליטות מאסדות הגז תמר ולוייתן ולתסקירי הסביבה והיתרי הפליטה.
הממצאים במחקר מטרידים מאוד. הם משקפים העדר יכולת מקצועית מספיקה במשרד להגנת הסביבה בתחום תעשיית הפקת גז ונפט. זה חושף את יכולתו הפנימית המוגבלת של המשרד להגנת הסביבה ביצירת ידע מקורי ובלתי תלוי ובבחינה ביקורתית של תסקירי סביבה של תעשיות מסוימות. יש בממצאים של המחקר גם חשש לגבי יכולת ו/או רצון ו/או כוונה של שותפויות הגז לספק לממשלה מידע מדויק.
ללא קשר לסיבה, אמון הציבור נפגע שוב.
מדינת ישראל החליטה להסתמך על גז טבעי עבור 80% מייצור החשמל במדינה לפחות עד 2030 וכנראה הרבה מעבר לכך.לכן, רצוי שהמשרד להגנת הסביבה:
(1) ישכור אנשי מקצוע מיומנים ומנוסים אולי מחו"ל ויקים אגף מקצועי ייעודי לנושא אנרגיה ימית (וגם יבשתית). אגב, את הסוגייה הזו העלתי במשרד כבר בשנת 2012-2013. לא יתכן שתרוץ העדר המשאבים ימשיך לככב.
(2) יעקוב אחר הצעדים של הלשכה לניהול אנרגיה ימית (BOEM) ממשרד הפנים בארה"ב.
בשנת 2015 BOEM התקשרה בחוזה עם האקדמיות הלאומיות למדעים, הנדסה ורפואה להקמת ועדה לאומית למדעי הסביבה והערכה למשאבי אנרגיה ימיים. על פי נתוני BOEM, הוועדה מספקת מידע עצמאי, אמין ואובייקטיבי מבחינה מדעית בנושאים הרלוונטיים למחקרי הסביבה ופעילות ההערכה של BOEM ותומכת בדיונים בנושאים רלוונטיים. "
בתקווה שישתנו הדברים והחלטית יתקבלו על בסיס מידע מקצועי שניתן לאמת ובשקיפות.
בברכה,
סיניה
ד״ר סיניה נתניהו, ירושלים
קישורים רלוונטים:
מחקר או "מחקר": למי הציבור צריך להאמין – עדי וולפסון, העין השביעית
ההשפעה הסביבתית האמיתית של אסדות הגז – אמנון פורטוגלי, זמן ישראל