שומרי הבית
אסדות הגז תמר ומארי בי ממוקמות כ- 25 ק"מ מחופי ישראל במרחק של 1.7 ק"מ זו מזו ובעומק מים של כ- 240 ק"מ.
אסדת מארי בי מפיקה גז מ- 2003, ואסדת תמר הותקנה בדצמבר 2012 והחלה להפיק גז וקונדנסט באפריל 2013.
מעקב על ההשפעה על הסביבה הימית מתבצע באמצעות שתי תכניות ניטור:
- ניטור השפכים המוזרמים מהאסדה אל הים.
- ניטור הסביבה הימית באזור האסדה.
דר' אפרת מידר – דר' לאוקיאנוגרפיה וביוכימיה, יועצת סביבתית בתחום אוקיאנוגרפיה כימית, שטפי חומרים מזינים ותהליכים ביוגאוכימיים ימיים – ניתחה את נתוני הניטור וערכה עבורנו חוות דעת מומחה.
חוות הדעת מעלה כשלים וחוסרים מהותיים, שנובעים מההיתרים עצמם.
למעשה, היתרי הזרמת השפכים שניתנו למפעילי האסדה הינם מקלים מאוד באופן שלא מאפשר מעקב מהימן על נתוני הזיהום או אכיפה על חריגה. להלן מספר דוגמאות:
לרב החומרים המנוטרים לא נקבעה אמת מידה ואין דרישה לעמוד בריכוזי סף של מזהמים
מדובר על חומרים מזהמים כגון מתכות, הידרוקרבונים (PAH, קרזול, פנול) ונוטריינטים.
ד"ר אפרת מידר מציינת שייתכן שהיעדר ריכוזי סף, משמעותו שהם אסורים בהזרמה, אולם – חלק מהמזהמים האלו נמצאים בשפכים בריכוזים גבוהים.
למרות הדרישה להגיש את דו"חות המעבדה המקוריים חתומים – הדו"חות לא נמצאו
הנתונים פורסמו בקובצי אקסל, המכילים טבלאות נתונים של ניטור שפכים.
בהערות יש הפניות לדו"חות מעבדה ולנספחים אך המסמכים לא אותרו עד לסיום כתיבת דו"ח מומחה זה.
במקרה של חריגות – אין הסבר מנומק
מסמך האקסל מכיל את הנתונים כולל החריגות אך לא מספק הסברים מנומקים על החריגות. לגבי חלק מהחריגות יש הערות מתומצתות ולא ברורות.
אין פירוט של שיטות המדידה ובד"כ גם לא מצוינת שיטת הסטנדרט
חוסר המידע לגבי שיטת המדידה פוגם ביכולת השוואת התוצאות לאמות המידה כמו גם לתוצאות ניטור הסביבה הימית.
סף המדידה לריכוזי המתכות במי הייצור גבוה ואינו עומד בסטנדרטים המקובלים בעולם
בנוסף – בדו"חות ניטור הסיבה הימית אין מדידות של מתכות בגוף המים.
מניתוח דו"חות הניטור הימיים נראה שהשפעת האסדות על קרקעית הים משמעותית יותר ממסקנות דו"ח הניטור…
דו"חות ניטור הסביבה הימית אמנם בהתאם להנחיות, אך "יש לבחון מחדש חלק מההנחיות ואת מסקנות הדו"ח, בעיקר לגבי השפעת האסדות על סדימנטים ימיים. נראה שישנה השפעה משמעותית יותר לעומת מסקנות הדו"ח".
נראה שהשפעת שפכי האסדה רחבה יותר מרדיוס 3 ק"מ שנקבע כנקודת ייחוס למדידות
נקודות היחוס שנקבעו למדידות בסדימנטים בדו"חות הסביבה הימית נמצאות ברדיוס של 3 ק״מ מהאסדות, וככל הנראה אינן תקפות מכיוון שנראה שהשפעת שפכי האסדות משתרעת מעבר לתחום 3 הק״מ, ולכן נקודות הייחוס והבקרה אינן מייצגות את ריכוזי הרקע בסדימנטים.
דר' אפרת מידר מסכמת כי
לאור ממצאים אלו יש לשקול בחינה מחדש של היתרי ההזרמה לים של אסדות הגז ושל תכנית הניטור הימית.
כמו כן היא ממליצה לשקול כינוס צוות מומחים מדעי רב תחומי לכתיבת הנחיות לניטור וקביעת אמות מידה להזרמה לים.
לחוות הדעת המלאה – לחץ כאן
למכתבנו לוועדה למתן היתרי הזרמה וליחידה להגנה על הסביבה הימית – לחץ כאן
עדכון 29.10.2019 בחודש ספטמבר קיבלנו מכתב תגובה מהמשרד להגנת הסביבה, אנו בוחנים אותו ונפרסם את תגובתנו בהמשך.
לכתבות נוספות על אסדת תמר – לחצ/י כאן